יום שני, 25 באוגוסט 2014

ביקור בערב קרניבורים - Meat & Eat!



שנהגתי בחזרה מערב הקרניבורים של Meat & eat  בחצר ביתם של אלי וגלית גור בישוב חנתון שבצפון הארץ, חשבתי עם שאריות החמצן במוח שהתחלקו באותו זמן עם לראות את הדרך קדימה
איזו כותרת אני אתן לסקירה\ביקורת שאלך לרשום על הערב האמור...
מניסיון, כותרת נכונה מכניסה אותי למוד ולזווית הנכונה לכתיבה רציפה ואת הקוראים לכוננות ספיגה יחסית על מה שייכתב. הפעם, היה לי קשה... "אין כניסה לנשים וילדים" ? לאאא.. קצת שוביניסטי, ובייננו, הייתה אישה באותו הערב שהייתה יכולה לעשות בושות לרב הגברים שאני מכיר ביכולת ספיגת הבשר שלה לקרבה. אז אולי "צמחונים – זה לא המקום עבורכם" – האמת שזו כותרת מעולה, כי זה באמת לא עבורם, בלשון המעטה! אבל בסופו של דבר נזכרתי בכותרת שאלי רשם אצלו ממש באתר –
"לא עושים סלטים" ואני מוסיף סימן קריאה!.
הכותרת הזו די ממצה את ערב הקרניבורים הזה שהייתי פה ואת כל אלו שהיו בעבר וכנראה שיהיו בעתיד.




אלי גור, 'פיט מאסטר' (מומחה לעישון בשר) חובב שהפך את זה למקצוע ופרנסה הוא אחד האנשים הנחמדים שיצא לי להכיר בתחום הקולינריה בעת האחרונה. בחצר ירוקה בביתו המקסים, הוא מארגן אחת לחודש את -
-"ערב הקרניבורים" הכה נחשק שאליו מגיעים בין 20-40 איש (בהרשמה מראש) מכל רחבי הארץ.
בערב זה שעולה 250 ש"ח בלבד תקבלו (שימו לב!): המון המון בשר!
שוט אלכוהולי בכניסה לבית
מים קרים, מלח פלפל וכמה זיתים.
וממש לפני שיצאתם לדרך ארוכה הביתה גם קינוח קטן תוצרת בית וחליטת תה.
אין פה סלטים, ירוק, חסה, חומוס וטחינה, לא פיתות, לא צ'יפס ולא מנת ילדים, זהו רבותי וגבירותיי..
ערב למטיבי לסת, לאוכלי בשר אמיתיים, לאלו שריח עשן ממעשנת בגובה שחקן כדורסל, גריל במידות של בור קבורה לממוטות ומראה של נתחי בשר ענקיים! לא מטריד, אלא ההיפך! מדליק את החושים, מעורר את בלוטות הטעם ומביא לקתרזיס.

 אלי גור הפיט מאסטר מתחיל את הכנת הערב כשבוע לפני התאריך, הוא משרה נתחים במרינדות מיוחדות ומגוונות, מכניס נתחים למעשנת, עושה מסאז' לצלעות, מלטף כל פרגית וחזה אווז ובעיקר דואג לבשר האיכותי והטעים ביותר שתאכלו ברחבי הארץ כנראה.




הגעתי ב 21 לחודש אוגוסט לישוב חנתון אחרי ששמתי את כתובת האירוע בוויז הנאמן שלי ואחרי חצי שעה בלבד מחיפה, הגעתי לרחוב שקט במיוחד שרק עמוד עשן שהיתמר מעלה וריח מטריף חושים של בשר צלוי ומעושן סימן לי את הדרך לדלת ביתם של משפחת גור.
בכניסה לבית, אחת משתי מלצריות חינניות הגישה לי שוט של פיג' ככה בשביל לפתוח את הערב (ד"א זה האלכוהול היחיד שהמארחים מציעים וכל דבר אחר שבא לכם, אתם מוזמנים להביא. וויסקי, בירות, בקבוקי יין וכן הלאה). ומשם אל החצר. רחבה לא גדולה במיוחד מכותרת בעצים וירוק מכל עבר, עמוסה בריהוט גן, כיסאות ושולחנות קטנים שעליהם; קנקני מים קרים, מלח פלפל, כמה זיתים וחבילת מגבונים.



בפינת החצר, ארון מעשנת ענק, גריל אימתני שנבנה במיטב מסורת האסדו ושולחן עם סכיני בשר ובוצ'ר בלוקים שעליהם יונחו נתחי הבשר ויעברו בקהל. ועל כל זה, מנצח אלי גור כמובן וחברו גבי.



על הגריל (מצטער, פה זה לא מנגל) כבר מסתובבים להם שיפודי ענק של בשר שנראה שהורכב מנתחים רבים, אלי קרא לזה שווארמה... נחזור לזה.



ועל משטחי העבודה שלפני הפיט מאסטר, כבר נחתות להן חתיכות פרגית עסיסיות שטעמן גן עדן!
הקונספט של כל הערב הוא במסורת ברזילאית שנקראת – רודיזיו (RODIZIO) וזה אומר שכל הנתחים מעושנים ונצלים על גריל ענק, נחתכים לפיסות "ביס" ועוברים בין הסועדים על בוצ'ר בלוקים גדולים ע"י זוג המלצריות הנחמדות. כל סועד שהבשר מגיע אליו, לוקח בידיים! (כן, אין סכו"ם או צלחות אם כבר מדברים על זה, ולכן גם המגבונים למי שלא הבין קודם) כמה שבא לו והבשר ממשיך הלאה לסועדים הבאים.






בהתחלה הרגשתי שהקונספט קצת בעייתי, כי באתי רעב נורא, בטח שהערב מתחיל בתשע בערב לערך...
וכמה פיסות ביס של פרגית או חזה אווז פעם בכמה דק' בתחילת הערב לא ממש הספיקו כדי להרגיע את הבטן. אבל כפי שאלי דורש ומלמל בכל רגע – סבלנות זה שם המשחק פה.
הערב עוד צעיר וכמות הבשר שמוגשת באירוע הזה מאסיבית במיוחד. רעבים לא תצאו מפה, אני מבטיח לכם! גם לא האכלנים הכבדים שביניכם.



אז, נרגעתי קצת, פתחתי את בקבוק היין שהבאתי עימי (מרלו 2007 של ירדן) ומזגתי לכוס פלסטיק חד פעמית שהייתה על השולחן בפינה שישבתי. האווירה פה מאד משוחררת, אנשים מגיעים עם שורט וכפכפי אצבע (אני סולד מזה, אבל ככה מתלבשים בארץ) צוחקים, מעשנים, מגיעים עם בקבוקי וויסקי, בירה ויין.. יושבים בחבורות של ארבע, שש, ואף זוגות. החצר לא גדולה מאד, כך שכולם יושבים עם כולם בסופו של דבר וזה גם פותח מקום לשיחות חולין, הכרות עם אוהבי בשר ובכלל על הא ועל דא.



המון פוליטיקה בגלל המצב, קצת אגו גברי על מכוניות או על נתח הבשר שהם הכינו בשבת האחרונה ואפילו שיחות נשים על שופינג או על בתי הספר של הילדים. שמעתי שם הכול. אך מעל כל זה, הבשר ממשיך לזרום בכל העת. אחרי שנתחי הפרגית וחזה האווז המדהימים חוסלו, אלי התחיל להוציא נתחים נוספים מן המעשנת ואל הגריל. אכלתי שם אנטריקוט רך וחמאתי במיוחד, נתח קצבים מלא בטעם שהותקן במידה הכי נכונה שאכלתי בארץ! פשוט בשר עילאי! , נתחי פיקרנייה מלאים בטעם בשרי חזק,
צלעות ענקיות של טלה ואף שוק טלה שלם שנחתך אחרי עישון ארוך במיוחד וצלייה אחרונה על הגריל.
מה עוד היה לנו שם... אה כן! השווארמה!



אלי מכין בין ארבע לשש שיפודים כאלו בערב – לאחר בדיקה מדוקדקת של מה הולך שם ואחרי שחתמתי על מסמכים שומרי סוד, אני רק יכול להגיד לכם שיש שם רצועות של חזה אווז, פיקרניה, אנטריקוט ורוטב סודי שאלי רוקח עבור השיפודים הללו.
הם מסתובבים כארבע עד חמש שעות בקומה הראשונה שמעל הגחלים וזה אולי אחד הדברים הכי טעימים שאכלתי בארץ! ומזה ניסיתי לאכול כמה שיכולתי.
ד"א אחרי שעוברים את מחסום "הנימוס" האלמנטרי בתחילת הערב (מי שיהיה או היה יבין על מה אני מדבר), כמות הבשר שאתם לוקחים מהבוצ'ר שמסתובב בין הסועדים תהיה גדולה יותר! בסוף הערב אחרי 4 שעות אתם תהיו מלאים בבשר באופן די מטריד ואם בא לכם עוד, יש!






אנשים שקראו די! בשעה 23:00 בערך, זכו לביקור מאלי שציין שעברנו בערך את חצי הדרך סה"כ.
רק שתבינו על איזו כמות אנחנו מדברים, אבל לא על כמויות בלבד אני מדבר כאן. איכות הבשר היא מהטובות שתפגשו בארץ. אלי קונה את הבשר שלו מהספקים הטובים בצפון הארץ ומטפל בכל נתח באהבה ובכבוד לו הוא ראוי וזה ניכר בכל ביס וביס רבותי. כל פיסת בשר שאכלתי באירוע הייתה לא פחות מטובה ועד מצוינת בכל סטנדרט בארץ ובעולם!
הבקר, הטלה, הפרגית, האווז, אפילו הכנפיים שאלי משאיר לסוף כקינוח קרניבורי... נעשים במיומנות שרק אדם שבשר זורם בעורקיו יכול לה. ד"א לכל השומרים, לבן אין בערבים הללו (אישית, לי קצת חבל) אבל אחרי 10 סוגי בשר בערך, לא ממש חיפשתי עוד.



ממש לקראת אחד בלילה, שהרגשתי שאני כבר על סף קריסה ואם לא אצא לדרכי אלי יצטרך גם לדאוג לי למיטה... אמרתי שלום ותודה ועמדתי לצאת, אך לא לפני שאלי וגלית דאגו שאטעם מחליטת התה שלהם ומסורבה המנגו שעשו כמה שעות לפני האירוע בעצמם. אז גם התה וגם הגלידה היו מעולים! בעיקר הסורבה שפשוט החזיר לי לא מעט רעננות עבור הנסיעה חזרה והיה מצוין בלי קשר.

אז מה היה לנו פה?
המון המון בשר, בערך עשרה סוגים אם לא יותר, כבר לא ספרתי בשלב מסוים, ברמה גבוה מאד וברמת התקנה ייחודית מלאת טעמים של עשן, רטבים מטריפים ועסיסיות מדויקת.
וכל זה בחצר בית פרטי באווירה הכי ישראלית שיש... לי אישית לא תמיד זה מתאים, אבל פה זה פשוט זרם. האוכלוסייה שהייתה זרה כמעט לחלוטין הרגישה כאילו כולם חברים של אלי שבאו לחגוג איתו ואלמלא התשלום מראש דרך האתר הייתם מרגישים שאתם חברים של בעל הבית שמאכיל אתכם ביד נדיבה עד שתתפוצצו. אז אין פה סלטים, אין פיתות ואין פה תוספות... יש פה בשר, המון בשר ואווירה מדליקה ומשוחררת. לפה באים לאכול וליהנות. מי שמחפש אווירה של מסעדה עם שירות וכל המסביב, פוזה או להראות, זה לא המקום בשבילו.



אני ללא ספק הולך לעשות את זה למסורת ולהגיע לאירוע של Meat and eat  כל חודש.
רוצים גם? תתעדכנו באתר מתי התאריך הבא ותנסו להרשם ולהכנס לרשימת האורחים המצומצמת.


 אביעד.

3 תגובות:

  1. הוצאת לי את החשק לעשות מצוות ומעשים טובים. בשביל מה לשאוף להגיע לגן עדן אם הוא כאן, במרחק חצי שעה נסיעה?

    השבמחק
  2. שַפּוּד ולא שיפוד. הראשון זה המכשיר והשני הפעולה (השימוש במכשיר). בדיווח של החודש הבא כבר תשתמש נכון...

    השבמחק

  3. התמונות מוכיחות מה שאני תמיד אומר: כשמי שמטפל בבשר יודע את העבודה, זה *לפחות* חשוב מהיכן קנית את הנתח.

    נ.ב.
    אחח אם רק היית שולח את הפוסט הזה לגארי יורופסקי זה היה מושלם :-) ..


    LazyBoy, Hungry like a wolf

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...