יום חמישי, 21 בפברואר 2013

SOLA ME ("רק אני")






היה לי קשה לגשת לסקירה הזו. לא בגלל שלא היה לי מה לכתוב, אלא פשוט זו סקירה קצת שונה מאלו שאני בדרך כלל כותב כאן בבלוג שלי. תבינו, הבלוג הזה הוא כמו יומן אישי בעצם, רק שעם הזמן הפנמתי שיש כאן גם כמה קוראים, אפילו קבועים. אז התחלתי גם לגלוש לעניין של לכתוב עבור "קהל", אמנם קהל יעד, אבל עדיין קהל ולא רק לעצמי.
עד היום, לא הייתה סקירה לא טובה על מסעדה, כי פשוט חשבתי לעצמי "מי ירצה לקרוא כזו?!"
או יותר מזה, למה שאטרח בכלל לכתוב כזו, להעלות את הצילומים, להתפתל בין כותלי הפוליטקלי קורקט, בטח ובטח כשזו מסעדה חדשה שלא רוצים כל כך "לפגוע" ובין היתר גם שזו נכתבת אחרי כמה וכמה סקירות, שכבר יצאו ברשת. שהמגמה שלהן לעצם המסעדה, הייתה דווקא חיובית, גם בפן שאני חשבתי שהיה בלתי ראוי לחלוטין.
אז מה עושים? וואלה.. לא בטוח. אבל עצם זה שאני כאן, כותב לכם את המילים הללו.. כנראה שהחלטתי בסופו של דבר, כן לכתוב.

אבל לפני שאני מתחיל... קצת תירוצים\מחוות\תהיות וקווי מתאר שיעזרו לכם ולי לעבור את הכתבה הזו.

המסעדה פתוחה כמה חודשים ספורים. זו בשום אופן לא "סקירה אחרונה" לגבי המקום (אם כי ייקח המון זמן אם בכלל שאחזור לשם שוב). הרי זה ידוע ולא רק בארץ, שסקירות\ביקורות על מסעדות- באות רק אחרי שהמסעדה עוברת הרצה, מתייצבת, מבינה מי היא, מה היא מסוגלת לעשות וחשוב יותר- מה היא לא מסוגלת לעשות. ז"א שמי שרוצה לתהות על קנקנה של מסעדה לכאן או לכאן, באופן מקצועי ונכון, טוב יעשה זאת אחרי תקופה של שנה לפחות. כך, אם המסעדה עדיין עומדת על תילה... זו נקודת זמן ראויה כדי להבין על מה מדובר. ועדיין.. הנה אי כאן גם כן, כמו שאר הסקירות שנכתבו על SOLA. המסעדה האיטלקית החדשה ביפו.
אולי בגלל שהכול כבר נטעם ואולי בגין הפחד שמסעדות נסגרות די מהר או יורדות מגדולתן ההייפית מהר מידי, שכל אלו שכותבים לא יהיו "בזמן" לכתוב עלייה עבור הבלוגים שלהם.


אצלי המצב קצת שונה, גם כי אני לא ממש "מבקר מסעדות", לפחות את רובן אני לא.. כך שאין לי איזו אג'נדה להפיץ את הבשורה וכמה שיותר מהר. כתבתי כי הייתי וחשבתי שאולי אני צריך.

דבר נוסף שרציתי להגיד, זה שהציפיות שלי למקום, היו די גבוהות.. הזמנו מקום וניגשנו לאחר שסקירה אחר סקירה ברשת מבלוגרים בעיקר, הביאו אותנו לחשוב שיש פה פנינה שנחבאת, חדשה עם טעמים מסורתיים ובכלל מסעדה ראויה מאין כמותה. תוסיפו לזה את התמחור השפוי יחסית ואת האווירה הקסומה של בית אבן משופץ בלב יפו.. וקיבלתם מקום לתפארת הקולינריה הישראלית.
הבעיה.. שכבר בדקות הראשונות מתחילת הארוחה, הבנתי- שהסקירות "הפילו אותי בפח".
אבל למען ההגינות.. חלק מהן דיברו על סייגים. על אי דיוק ביד המתבלת, כיוונים שקצת נסחפו או לא היו מספיק הדוקים וכן הלאה. אבל כפי שתקראו, יש הבדל בין דיוק התיבול ובין מנה שאינה אכילה או פשוט מוגשת ועושה מהסועדים צחוק.

אבל הנה, אני מתחיל... [מצטער על ההקדמה הארוכה, הייתי חייב עבור שפיותי].

לא כל דבר שנאמר, תמיד יהיה נכון. גם לא אם המלצר הנחמד שלכם מצהיר שהם בר יין\מסעדה בהשפעות צפון איטליה. אני לא בטוח שהמלצר או אפילו השפית של המקום מיכל ברמן, היו אי פעם בצפון איטליה. כי למרות שהמילה פולנטה נכחה לא מעט בתפריט... צפון איטליה בגדול, לא הייתה שם באותו ערב.
המסעדה ממוקמת ברח אשל שסמוך לשוק הפשפשים ביפו. אזור נחמד והומה מאד בשעות הערב, גם באמצע השבוע. מסעדות, בתי קפה, בארים, גלידה ומה לא. ממש אירופה.
חניה יש בשפע שלא כמו באמצע תל אביב, דבר שללא ספק מביא אותך לתחילת הערב עם הרבה פחות עצבים... ועם קצת יותר כסף בכיסים.
המסעדה עצמה היא ללא שלט בכניסה, אך דלתות הזכוכית בכתובת, מעבירים את המתרחש בפנים,
המסעדה חשוכה מאד עם נרות על שולחנות מעוצבים, בתוך אחד המבנים היפים ביותר בארץ לטעמי, למסעדה בסגנון זה.


הגענו בשעה די מוקדמת לאחר הזמנה מראש של כמה ימים. מלבד שולחן אחד עם אורחים מחו"ל, המסעדה הייתה ריקה לחלוטין. כך שאפשרו לנו לשבת כמעט בכל שולחן שחפצנו בו.
המסעדה הרגישה רחבת ידיים, בעיקר בשל התקרות הגבוהות והמוקשתות, אך העבירה אווירה רומנטית, חמימה ונינוחה מאד. המסעדה מעוצבת בפשטות אמנם, אך ניכר ששיפוצה ועיצובה היה מוקפד. סלון עתיק מקשט את מרכז המסעדה, בר חביב ושולחנות שפזורים בעיקר לזוגות באמצע החלל. הישיבה לא צפופה ולמרות המוסיקה הנהדרת שהתנגנה כל הזמן, היה אפשר לקיים שיחה בווליום סביר. המסעדה קיבלה ממני ציון מאד גבוה על אווירה ועיצוב כפי שאתם מבינים.
גם הצלחות והסכום היו מהסוג העתיק האקלקטי והחביב מאד.. הגשה מאד לא יומרנית ונינוחה, כמעט כמו לשבת בביסטרו משפחתי בעיירה קטנה ברחבי איטליה או צרפת.


מלצר נחמד מאד ניגש אלינו עם תפריטים ולאחר עיון בהם-
הזמנו לשתייה, בקבוק גדול של סאן פלגרינו ושתי כוסות של יין אדום עמוק בעל גוף מלא
(Il Bruciato Antinori Super Tuscany 2009) 45X2 + 20 ש"ח.
עיון בתפריט או יותר נכון "דף" האוכל, היה קצר מאד. התבררו שהוא כולל כ- 12 מנות בסה"כ (אולי פחות) כאשר שתיים מהן היו סלט כלשהו.. היו בו ארבע מנות פסטה שכללו את הלזניה המהוללת מזנב שור.
מנת בשר אחת (נתח קצבים) ועוד כמה קטנות לראשונה\בינונית שחלקן נראו מעניינות וחלקן לא ממש.


המלצר שניגש אלינו לאחר כמה דקות הסביר; שהם עובדים בקצב "בר" ולא ממש בסדר מכוון של הזמנה. כלומר "מה שמוכן – יוצא". היה לי קצת מוזר שהוא היה "חייב" את כל המנות שרצינו לאכול כבר במעמד הפתיחה, זאת כדי שלא יהיו עיכובים ארוכים לטענתו.. אבל זרמנו אתו. 
הבעיה הגדולה באה מיד אחר כך, המלצר שלל כבר במעמד ההזמנה שתי מנות (גדולות=עיקריות) מהתפריט שלהם המצומצם  גם ככה.
הלזניה (זנב שור) ומנת פסטה עם בשר כל שהו (אני כבר לא זוכר מה זה היה).
זה די הפתיע אותנו, גם בגלל שעל הלזניה תכננו וגם בגלל שזה היה פשוט הזוי שבתפריט של 10 עד 12 מנות, שארבע מהן עיקריות בלחץ שתיים נעדרו מהתפריט. המלצר "סיפר" לנו שפשוט בימי השבוע הקודמים, המנות שהוכנו מראש נגמרו והם מתכננים להכין אותם ללקוחות סוף השבוע (או במילים אחרות – נדפקתם!). בהמשך להרמת הגבה שלנו, המלצר נזכר שיש כמה "מיוחדים" והציג אותם בפנינו;
* פריסטו מיסטו – שרימפס וקלמארי מטוגנים בשמן עמוק בפולנטה עם איולי לימון ושום
* צלחת נקניקים איטלקיים
שאלתי אותו, האם זה הכול?, מכיוון שנעדרות מנות גם מהתפריט וגם מהצגת המיוחדים שחשבתי שיהיו (כמובן שהידע היה מהסקירות שקראתי לפני כן. אין למסעדה אתר וגם בדף הפייסבוק התפריטים אינם). שאלתי "כמו הפורקטה למשל, או הפסטה הממולאת בתירס ומסקרפונה?".. המלצר אמר שכנראה שיש, אך הוא ייגש למטבח לשאול כדי להיות בטוח.  הלך, חזר ואמר – יש פורקטה.. אז, במקום חמש עיקריות במקור (כולל הפורקטה שלא מופיע בתפריט) ששתיים נגמרו, קיבלנו שלושה סה"כ בהתפקדות, במסעדה איטלקית. נו..
[מסעדה עם השראות צפון איטליה; בלי דגים, בלי פירות ים, בלי שמנת, פרשוטו, נקניקיות, כמהין, בלי ריזוטו???..וואלה?!]


לקחנו כמה שניות כדי לעכל את כל המתרחש והזמנו בכל מקרה ממה שכן יש.
(הכול (כמעט) הוזמן באותו המעמד כאמור, אך אני מתאר את המנות בחלקים)
לפתיחה -
פוגטו וונציאנה – כבדי עוף, עם בצל מקורמל ותימין על פולנטה
פריסטו מיסטו מ"המיוחדים".

לפני הגעת המנות, הגיעה צלחת ובה 4 פרוסות קטנטנות של לחם "הבית" עם פנכת חמאה.
הלחם היה טרי, אך ניכר שנשכח מעט בתנור והקרום היה על הצד המפוחם כמעה. לאחר מכן ראיתי שהמטבח הוציא לעמדת המלצרים כיכר חדשה, אך ממנה לא טעמנו (גם לא ביקשנו).
הלחם שמוגש בפתיחה, הוא ללא תשלום (נקודה לזכותם ללא ספק) והיה נחמד עם החמאה שהיא ללא ספק שינוי חיובי בעיני, משמן הזית והבלסמי השכיח.



הגיעה ראשונה מהמנות - 
* פוגטו וונציאנה.
במקור חשבנו שיגיעו אונות כבד עוף מטוגנות, בצל מקורמל עשיר, מתובל וריחני על פולנטה מהבילה רכה וחלבית. במקור הגיעה צלחת בינונית עם פולנטה פושרת על הצד הקר של הסקלה. עלייה שלוש חתיכות כבד עוף קטנות מאד שטוגנו בקמח תירס עד לייבוש "מושלם".
בצל מקורמל היה שם כדוגמית מיניאטורית שבמיקרוסקופ יהיה קשה לראות ותיבול – נאדה.
מנה שעולה קצת יותר מ 40 ₪.. והיוותה בעיני בדיחה ענייה ולא מצחיקה בעליל. המנה שונתה ממה שראיתי בתמונות הסקירות שקראתי לפני כן. נראה שהכיוון החדש שמיכל השפית לקחה אותה, רע! רע מאד. לא שהמנה הייתה קטנה ולא עמדה בציפיות הרעב שלנו, אלא פשוט מותקנת באופן מחפיר עם גודל של טפאס בקושי. הכבדים היו מצופים בקמח תירס שיחד עם היובש של הכבד היה מעיק עוד יותר. הפולנטה אמנם הייתה עם פוטנציאל, אבל קרה. מה שגרם לאי נעימות באכילתה.

המלצר הגיע לשאול אותנו אם הכול בסדר וטעים לנו?.  לא הייתה לי שום יכולת שלא להגיב ב-
"מצטער, אבל המנה הייתה פשוט מתחת לכל ביקורת". (ד"א מי שמכיר אותי, יודע – שאני ממעט או אפילו אפשר להגיד מתקמצן בביקורת על המנות במסעדות עצמן. אני מאלה שאוכלים או לא, משלמים ומצביעים ברגליים אחר כך. אני לא אוהב את כל הסחרחרה הזו מול המלצרים והמסעדה של החזרת מנות, התנצלויות, התקנת חדשות, הורדה מהחשבון וכן הלאה. אני אוהב את הזמן שלי ואת הפרטיות שלי קצת יותר מזה).
המלצר התנצל, לקח את הצלחת וחזר אחרי כמה דק' עם הודעה: שהמנה תרד מהחשבון כמובן ואם נרצה במקומה משהו אחר לפתיחה-


אז הזמנו משהו אחר במקומה;
* פולנטה פונגי – פלחי פולנטה פריכים עם פטריות מלך, שום פטרוזיליה ופרמז'ן.
המנה הזו הייתה חמודה מאד. כדורי פולנטה פריכים מבחוץ ורכים חמים מבפנים עם ערמת פטריות מלך פרוסות. יותר מידי לימון, פטרוזיליה ופרמז'ן. טעמתי, היה לי קצת חמוץ מידי.. אבל בשביל פתיחה במסעדה סבירה, זה היה בסדר. לא יותר מזה. קצת חבל, כי זו מנה שיכולה לעלות לגבהים אדירים לטעמי.. אך פה היא בקושי עברה את אחוז החסימה. – בקיצור, עובר ולא יותר.


קצת לפני סיום המנה, הגיעה גם מנת ה -
* פריסטו מיסטו – דואט של קלמרי ושרימפס מטוגנים בשמן עמוק עם ציפוי פולנטה ומוגשים עם איולי שום ולימון. נשמע טוב לא? בטח. רק שבין מה שכתוב למה שהוגש.. אללא יוסטון.
הגיעו אמנם שרימפס וקלמרי, אבל מהסוג הזול והיבש ביותר שאתם יכולים לעלות על דעתכם. טעימה מכל אחד מסוגי פירות הים והצלחת זזה הצידה ללא שום תשומת לב מאתנו בהמשך.
המלצר שוב ניגש והסתכל עלי בעיניים חוששות.. אמרתי לו שזה אפילו יותר מחפיר מהמנה של הכבדים. (איך מגישים מנה כזו במסעדה שמתיימרת להיות איטלקית, שלא לדבר על צפון איטליה?!, או בכלל!, אפילו בבאר השכונתי הייתי מתבייש לקבל צלחת כזו).
שוב קמח התירס הזה. ציפה את פירות הים וטוגן יחד עם השרימפס והקלמרי שהיו קטנים כל כך עד שהם פשוט איבדו כל טעם, נוזל, עסיסיות או רצון לרצות. מנה גרועה!

המשכנו לנשנש מצלחת הפולנטה פונגי עד שהגיעו 2 המנות העיקריות (היחידות בעצם, מלבד נתח הקצבים שאפילו לא העליתי בדעתי להזמין שם);
* פורקטה – פרוסות בטן חזיר צלויות עם תפוחי אדמה
* טאליאטלה ראגו – פסטה עם ראגו של בקר, עגל ולבן בתיבול חמאה ורוזמרין


המנות העיקריות היו סבירות, אך לא יותר. אותם לא החזרנו וכבר לא יצרנו שום קשר עם המלצר בגינן או על טיבן מפה והלאה. הוא הגיע פעם נוספת אמנם לבדוק, אך אנו הנהנו שהכול בסדר.
מנת הפורקטה הייתה די שרופה וצמיגית, אך בתור חובב בייקון מושבע, אכלתי אותה (תרתי משמע).
המטבח לקח רולדה של בייקון וצלה אותה כנראה בתנור עד להכנתה. פרס פרוסות בעובי בינוני וטיגן אותם שוב עבור חימום לפני הגשה. תפוחי האדמה היו מתובלים אך ניכר עליהם שעמדו בצד בחום מנורה או פשוט הסתמרטטו מעצם היותם קטנים מידי. ממש לא מנה שמשלמים עלייה 80 ₪.
הצד השני, שאכל איתי בשולחן, אמר שזה נטעם לו יותר כמו תוספת לא משובחת במיוחד ששמים על המבורגר מאשר מנה עיקרית במסעדה איטלקית. הסכמתי.. בעיקר בגלל שמנת פורקטה ברומא למשל, היא – גן עדן!! ולא דומה במאומה! למה שהלך אצלנו בצלחת.

הטאליאטלה ראגו, הייתה המנה הטובה ביותר בארוחה שלנו ואותה טרפנו עד תום. אך האם היא הייתה טובה באופן אבסולוטי או בשל החסרונות במשך השעה וחצי האחרונות היא נטעמה כך?!
את זה אני לא ממש יכול להגיד. מה שכן, הפסטה עצמה הייתה טובה מאד, טעימה ואיכותית, כמו גם הראגו שהתווסף אליה. בקר אמנם לא היה שם, אבל המנה סיפקה לפחות את הרעב שכבר דפק לנו על דפנות הבטן בשלב הזה מרב עצבים.
חבל שבמסעדה איטלקית, יש 2-3 מנות פסטה סה"כ. שזה די הזוי ומפתיע. קצת חבל לי, כי לפחות את הפסטה, המטבח\מיכל כן יודעים להכין ולהכין טוב. הייתי מתבסס קצת יותר על הרעיון הזה מאשר על דברים אחרים שפחות הכיוון שלה. פסטה לא צריכה להיות עם עגבניות, או פסטו כמובן.
יש פסטות מדהימות שניתן כמובן להכין ולהישאר בקונספט (הלא מוסבר הזה בינתיים של סולה).
ריזוטו או שניים? איזו מנת דג איכותית? (אולי רק באותו הערב שהיינו הם נעדרו? אולי לא דיווחו לנו עליהם ע"י המלצר!?.. אולי למיכל ברמן הפתרונים, כן.)


קינוח כבר לא הזמנו.. הסקירות מדברות על טרייפל משנות ה- 80 ועוד עוגה ללא קמח עם מוס שוקולד, שלא היווה בעיננו אופציה מספיק טובה להמשיך את הסאגה הזו. בכלל, למרות האווירה המיוחדת שיש במסעדה, החוויה שלי הייתה קשה, שהוציאה לי המון אוויר מהמפרשים. אני לא מגיע ליפו לעיתים קרובות (לפחות לא כפי שאני רוצה) והיה לי קצת חבל שהאוכל הרס לי את הערב.. העדפנו "לארוז" את עצמנו ולהמשיך לרחוב מקביל כדי לאכול גלידה לקינוח.. ("כפיתולינה" – גלידת שוקולד מריר עם קשיו ופאי לימון! היה מעולה ומומלץ בחום!)

החשבון תורגם בסופה של הארוחה בכ 274 ₪ שלא כלל את מנת הפולנטה עם כבדי העוף ואת מנת הפתיחה של פירות הים, שהמסעדה הורידה מחשבוננו (לא ביקשנו פיצוי, הם עשו זאת על דעת עצמם). השארנו כ- 40 ₪ טיפ למלצר הנחמד ששירת אותנו נאמנה (בכל זאת, רמת האוכל לא באחריותו, אם כי פרוסות לחם מפוחמות הן כן) ויצאנו לאוויר ולרחוב המקסים בחזרה.

לסיכום:

אני לא מאלה שמודיעים מראש על הגעת "בלוגר מפורסם" כדי לכתוב סקירה. אני לא מקבל מנות על חשבון הבית ולא צ'יסרים בתחילתה או בסופה. אני מגיע כאחד העם, מזמין, אוכל ומשלם. לפעמים גם כותב. הפעם.. כתבתי. כי פשוט הרגשתי שהסקירות שקראתי לפני, הביאו אותי לצפות למשהו אחר לגמרי- YMMV.
המסעדה עצמה נעימה, מעוצבת עם אווירה רומנטית מדהימה. כתב מישהו באחת הסקירות שזה מקום שיותר מתאים להגיע, לפתוח בקבוק יין ולחלוק מנה או שתיים. לא ממש כמסעדה שבאים לסעוד בה. אני חושב שהוא קלע בול. זו בדיוק הנישה כרגע של המקום ולא אחרת. אם האוכל ישתפר ובעיקר איכות ההתקנה תעלה פלאים, זה יכול להיות מקום עלייה לרגל! בעיקר ובמיוחד בגין האווירה והמקום עצמו. כרגע... מבחינתי... היא אפילו לא ראויה לבדיקה חוזרת. מצטער.
.

אביעד.

4 תגובות:

  1. טוב ברור לשלם אנחנו לא נלך

    השבמחק

  2. ראשית, סחה על הצילומים. אני בטוח שהם בעצמם לא ידעו כמה שהמסעדה יפה..
    שנית, גם אני חושש מלהחזיר מנות. ולו רק לצאת מהסרט שהטבח יביע סלידתו מאקט ההחזרה במנה החליפית.. (כטוב דמיונך בגועל :-) )

    LazyBOy, Hungry like a wolf

    השבמחק
  3. ביקרנו שם בינואר, מסכימה מאוד עם הסיכום שלך.
    כן נהננו כי האווירה רומנטית, ולא קל למצוא מקומות כאלה מתבחינת האינטימיות והעיצוב.
    אבל פסגה קולינרית זה לא וגם השירות רחוק מלהיות מושלם.

    יופי של צילומים, כמו תמיד!

    השבמחק
  4. תודה עדי, אכן כך.
    אני עוד לא חזרתי מאז. כנראה שגם לא אחזור.

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...