יום ראשון, 27 ביולי 2014

ביקור במסעדת Buckaroo - רעננה


במערב הפרוע כאשר היד על ההדק הייתה קלה, רוכבי סוסים חמושי אקדחים מאזור קליפורניה שהיו נקראים "באקארוו" – BUCKAROO היו עוצרים באם הדרך לפחית שעועית על מדורה פתוחה ואם התמזל מזלם גם לקצת בשר מיובש שהיו לוקחים איתם או בשר צייד.
אז למרות שבתקופה האחרונה יש הרגשה שארצנו הקטנטונת נהפכה לגרסה של המערב הפרוע, לעצור באם הדרך לפחית שעועית על מדורה פתוחה עוד לא הגעתי, אבל במפתיע למסעדה בשם BUCKAROO דווקא כן.
בהמשך למעבר דירה מיוחד מאד של שבע שמיניות נשמתי לאזור השרון, הצלחנו בעזרת הרשת למצוא קצת "שמות" של מסעדות שפזורות באזור (רעננה\כפר סבא) כדי לרענן את הרשימה ובעיקר למצור נקודות עוגן ליציאה זריזה וסבירה בערבים של אמצע השבוע. אחת מהן הדליקה אצלנו את האור הוירטואלי אמש, בעוד אנחנו מריירים על הרעיון להדרים ליפו ולפקוד שוב את פונדק דה לוקס.

מסעדת באקארוו באיזור התעשייה של רעננה ממש על גבול כביש 4 עם כפר סבא נפתחה רק לפני חודשים ספורים על ידי שלושה שותפים.
כשהגענו בשעה 21:00 בערב לערך, אחרי שהתקשרנו כשעה ורבע לפני הגעתנו להזמין מקום (או לברר לפחות אם פתוח\פנוי וכדומה) הופתענו לגלות מסעדה יפיפייה, מסודרת ומעוצבת באווירה נחמדה וכיפית אך ריקה מאדם. זוג מלצרים ניגש אלינו כבר בכניסה, כולל אחד הבעלים שהיה נוכח במקום גם כן.
כמה מילים של נחמה\אקטואליה על כך שהמצב מחרב גם עסקים שלא ממש קרובים לעוטף עזה, והחלטנו שאם אנחנו כבר פה, אז נהנה ממסעדה שעומדת לרשותנו באופן כמעט אקסקלוסיבי (בהמשך הערב המקסים, הצטרפו עוד כמה שולחנות בודדים בכל זאת). לי אישית יש קצת סלידה ממקומות ריקים עד כדי כך, כי תמיד יש הרגשה שבגלל שאין אף אחד, אז גם המטבח עובד "בחצי הכוח" וכך למעשה אני לא מקבל את מלוא הפוטנציאל... אך הפעם – זרמנו.

המסעדה עצמה נמצאת במתחם נחמד בין בניני NICE למי שמכיר שברדיוס של 100 מטר מעוצבים עם דק עץ ואמות מים שחוצות את המרחב, יש סושי של "קיוטו", את מסעדת "שולה", את באקארוו שאותה פקדנו ואיזה בית קפה... לא רע לאיזור שומם מאדם בלב ליבה של שכונת הסיליקון המקומית.


את הערב פתחנו בשייק של מלון ואננס אם אני לא טועה שקיבלנו "על הבית" מהמקום, ככה להמתיק לנו את הבחירה "הקשה" להישאר בודדים במערכה\במסעדה.
אמרנו לעצמנו שזה הולך להיות טוב מאד, או נפילה. אני שמח להגיד שלא רק שלא נרשמה נפילה, אני עוד הולך להגיע אליהם שוב ובקרוב. אבל אני מקדים את המאוחר.

קודם אוכל -
התפריטים סה"כ די פשוטים להבנה, המסעדה עצמה מושתתת על סגנון אמריקאי \BBQ שהתחיל לקרום עור וגידים פה בארץ (ע"ע – אלבמה, פונדק דה לוקס ועוד) והרי זה רק הגיוני בתור מדינה אוהבת בשר ומנגלים, גם אם אנחנו רגילים לסגנון הרבה פחות מיוחד ממדינות אחרות.
המקום מעשן את הנתחים שעות ארוכות אחרי משיכה במרינדות ביתיות של השף, ולאחר מכן צולים את הבשר על גריל פחמים פתוח כדי לתת את הקיק האחרון. כל בבשרים מתבשלים בסגנון LOW AND SLOW... אש קטנה וזמן ממושך כדי להשיג מרקם נימוח ומקסימום טעם של הבשר.
אחת האופציות שהדליקה אותנו היא ארוחת הטעימות במקום, כאשר ב 149 שקלים לסועד, מקבלים שישה נתחים שונים למרכז השולחן (הכמויות משתנות ביחס לכמות הסועדים), כמה תוספות כמו סלט קולסלאו, ירקות, חמוצים ביתיים ורטבים שונים.
ד"א ישנה ארוחת טעימות יקרה יותר ב 180 שקלים לסועד, שכוללת עוד שני נתחים יקרים יותר במיקס וכמובן את האפשרות להזמין איזה נתח שאתם רוצים מהמגוון שישנו, בכמויות שונות מהתפריט "הרגיל".

כאמור, בחרנו באפשרות של ארוחת הטעימות "הרגילה"...
המלצרים הנחמדים ששירשתו אותנו באותו הערב, הביאו לנו כמעט מייד בקבוק סאן פלגרינו שהזמנו, וכמה קערות עם סלטים וחמוצי הבית. כל מה שהוגש היה טרי מאד וניכר שהוכן לא מכבר. טעמים טובים ונקיים מהסלטים ומהחמוצים שהוגשו.

הגשת הבשר השתרכה על פני כל זמן הארוחה ובקצב נחמד ולא לוחץ.
מגש עץ עם הנתח הראשון שהיה ה"זול" ביותר הוגש לאחר כמה דקות המתנה –
* פרגית – נתח פרגית שהושרה במרינדה כ 24 שעות ונצלה לאחר מכן על גריל פחמים, נפרס לרצועות על המקום ותובל במלח ופלפל בלבד. הפרגית הייתה מצוינת, עסיסית ומלאה בטעם! ממש הופעתנו מרמת ההתקנה והטעמים. הכמות הייתה סה"כ לא גדולה במיוחד וזה משהו שבהתחלה חשבתי עליו די הרבה, אבל בהתחשב שידעתי שיש עוד חמישה נתחי בשר בדרך, לא הגדלתי עיניים יתר על המידה, גם בגלל השעה המאוחרת, עדיף שהכמויות יהיו סבירים.


הנתח השני שנחת על שולחננו היה –
* סינטה – נתח סינטה שנחתך גם כן לרצועות והותקן מדיום. יחד עם הסינטה קיבלנו גם תוספת של תפוח אדמה שנאפה במעשנת לדעתי ולאחר מכן קיבל "סימון" על הגריל. הוא היה מדהים בטעמו והזכיר ממש את תפוחי האדמה שמוציאים מהמדורה בל"ג בעמר.
הבשר היה מעולה, מלא בטעמים כאשר הוא וכמעט כל הנתחים האחרים עד סוף הארוחה תובלו במלח ופלפל בלבד. גם פה הכמות לא הייתה היסטרית, אבל מספקת כדי שזוג יאכלו לאט ובכיף.


מייד אחרי הסינטה הגיע נתח -
* אסאדו – רצועת שפונדרה על העצם שפורקה לשלושה חלקים מלאי בשר ושומן. התמזל מזלנו כנראה ונתחי הבשר שלנו היו עם יחס שומן די קטן כך שבחלק הזה היה לנו לא מעט לאכול בניגוד למקומות שמגישים אסאדו שומני מאד עם מעט חלקי בשר אכילים. הבשר כפי שהתברר בכל הארוחה, היה מלא בטעמים, חם, קריספי מבחוץ ונהדר לכל עומקו.


* ספריבס טלה – ארוכות שנלקחו מאזור שונה ממה שאנחנו רגילים לאכול במסעדות שונות. לכן ספריבס ולא צלעות. הטעם היה הרבה פחות "כבשי" ומודגש והבשר היה מקסים במירקמו ובטעמו. עצם ארוכה שעלייה פשוט שכבות של בשר ושומן שהתפרקו בין שורות שיניים. סה"כ זוג צלעות – זה בנוגע לכמות, אבל מה שקיבלנו היה טוב מאד.


נתח טלה נוסף שהגיע בארוחה היה
*ברוסט טלה – שנראה לגמרי כמו פרוסות של בשר חזיר (ד"א אין חזיר במסעדה הזו... לצערי) עם טעם הרבה יותר מובחן וטלאי מהצלעות שרק סיימנו. זו הייתה לדעתי אחת המנות הטובות בסבב למרות שהיה קצת קשה לבחור בין כמה בסופו של דבר. שוב מגש עץ, ועל פיסה של נייר פרגמנט נחו להן פרוסות ורדרדות של בשר מדהים בטעמו שעליו "עגלי זיעה" שומניים. מנה מדהימה, ללא תיבול מיוחד ללא ארכיטקטורה. בשר נטו, מלח פלפל וטעמיו הבסיסיים.


הנתח האחרון בארוחת הטעימות היה
* נתח קצבים או נתח שאמור להיות משהו שדומה לו מאד במרקם ובטעם. ואכן הוא באמת הזכיר.
פרוסות חצי נאות של בשר מקסים וסגלגל שתובל במלח ביד נדיבה. הוא היה מדהים בטעמו ובמרקמו הבשרי וללא טיפת שומן עליו. הוא היה ללא ספק בפסגה מבחינתי יחד עם הבורסט טלה לאורך הארוחה.


ששת הנתחים הגיעו כאמור בקצב שלא לוחץ וממש כאילו תוכנן מראש ביחס למהירות האכילה שלנו.
לא הרגשנו שום צורך להזמין לחמים, תוספות שונות מיוחדות בנוסף וכדומה. השעה הדי מאוחרת ששאבנו כמעט קילו בשר במצטבר בייננו אותתה שאין צורך להתחזר יותר ממה שכבר הרשנו לעצמנו ובניגוד ליציאות אחרות שלנו, עשינו את זו די באיזי.
השירות היה לעילא, למרות שהמסעדה התמודדה עם סרוויס ריק בשל המצב המתוח במדינה אני זוקף את זה לזכותם. היינו במספיק מקומות ישנוניים עם שירות שגבל בקומדיה של טעויות.
שילמנו על כל האמור לעיל כ 322 שח לא כולל טיפ שהרגישו סבירים לגמרי לאיכות ולכמות (בסופו של דבר) האוכל. המסעדה חדשה ונקלעה ממש בהתחלה לתקופה שלאנשים קשה לצאת מהבית, אם מבחינה מוראלית ואם מבחינות אחרות. כולי תקווה שהם ימשיכו להצטיין למרות זאת ובהמשך הדרך יקבלו את קהל הלקוחות שהם ראויים לו. ובינתיים שאהיה בסביבה, אני אישית אכנס שוב.

אביעד.

נ.ב - מצטער על איכות התמונות הפעם, היציאה הייתה בהפתעה גמורה ורק האייפון בסביבה חשוכה היה לעזרתי כדי לתעד. 
אני חייב לכם תמונות. 

3 תגובות:

  1. היי, זה מטר מאפיה שנורית עובדת...
    נראה שעברת להיות יותר ויותר מבקר מסעדות :))

    השבמחק
  2. זה מאוד משעשע שבאף מקום שמתיימר להיות גריל אמריקאי לא מגישים את אחת ממנות הדגל של הברביקיו האמריקאי - pulled pork...

    השבמחק
    תשובות
    1. די סביר בהתחשב שאנחנו בארץ ישראל, למרות שאני מסכים איתך :-)

      מחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...