יום חמישי, 21 בנובמבר 2013

קבבים עיראקים וסיפורים בטירת הכרמל




הכל התחיל ממש לפני יום יומיים שהעליתי את הסקירה על סיבוב הקבבים ושאר המטעמים מתחתית העיר בחיפה. אחד מחבריי הווירטואליים בפורום, פנה אלי בפרטי כהרגלנו בנוהל והפציר בי לגשת לטירת הכרמל ולאכול *שם* את הקבבים! לטענתו הם מדהימים, בגוון שונה מאלו החיפאיים ומלווים בסיפורים, מקומיים, אנשים רזים, שמנים, המון עמבה ובאזור שאני פשוט לא מגיע אליו כמעט בכלל. מה יש לי לעשות שם?!.

 חשבתי וחשבתי ואפילו הזמנתי אותו להצטרף אלי כדי שידריך אותי, כי בסה"כ אני זר שם, לא מכיר לאן ממש ללכת וכן הלאה. כך או כך, הוא רשם לי לאן כדאי לי ללכת בעיקר... וגם שיש שם מסביב עוד, והמקומיים כבר ידריכו אותך והוא גם "חושב על זה" להצטרף.. אז בינתיים עד שהוא יגמור לחשוב, אני נסעתי.

אתמול אחה"צ יצא שהייתי באיזה קניון בצד השני של חיפה באזור הצ'ק-פוסט, אבל המנהרה "החדשה" קיצרה לי את הדרך לטירת הכרמל באיזה חצי שעה לפחות. 7 דק' בין שער לשער ועוד כמה קטנות עד הכניסה לטירה ואני כבר במעוז הקבבים של העיר הנחמדה הזו.
שנכנסים לטירה מרגישים משהו אחר לגמרי.. מן אפרוריות כזו, אבל חמימה. חלק ממנה ישנה וחלק ממנה מתחדשת או נבנית כיום...המון מקומיים יושבים על המרפסות או סוחבים שקיות מהמכולת שבשכונה. שלדי בתים בעיצומם, לצד רחובות משנות ה 70 עמוסים בבורקס של ולרו, הפיצה של איציק, שווארמה של יחזקל וגם פלאפלים, טוסטים ועוד מקורות פסט פוד כאלו ואחרים ללא מותגים רשתיים שנצפו.

אני שהייתי חדור מטרה, לטעום קבבים מקומיים ובמיוחד ב'קבב הכפר' חניתי ממש ברחוב צדדי שמאחורי המקום, שמסתבר נמצא ממש בצנטרום של הפיילה המהבילה והריחנית בריחות "על האש". קטנועים, מכוניות, אוטובוסים ונהגי מוניות חותכים נתיבים ובולמים לפתע שילדים חוצים שם את הכביש שלא כחוק. כולם נראים חיים במין סימביוזה מטורפת וחיננית של שיפודים לארוחת ערב, פיח מכוניות וריחות בשר צלוי... לצד אודיו של רחוב סואן, שיחות פוליטיות וצחוק ילדים.
ניגשתי קודם כל לקבב הכפר, אולי ה-מקום בטירה לאכול קבב, כך אמרה לי צעירה שעמדה עמדי בתור, מול ויטרינת הסלטים כדי לקבל את החמגשית עבור אימא. היא סיפרה לי שלפה כולם מגיעים וחבל על הזמן בכל מקום אחר. "אפילו באילת, נהג המונית שלקח אותי לים ושאל מאיפה אני, אמר שהוא מכיר את קבב הכפר של אבו יואב" "שתדע לך"... אמרתי לך. וואלה, והמתנתי למנה הראשונה שלי במקום.

יואב, כבר מזמן לא אתנו, כך התבשרתי. לפני שנתיים הבחור הצעיר הרזה והשדוף עם הפנים העגמומיות שנקרא בפני המקומיים "אבו יואב" הלך לעולמו. המקום נפתח במקור ע"י אבא שלו בכלל.. כיום, על העמדה שמאחוריו לא פחות מ 4 עובדים (כך ספרתי אתמול) היה אלי, אח של יואב. בחור צעיר, חייכן, כנראה רזה לא פחות מיואב "המקורי" שהיה שמח לשרת. הפיתה או הלפה שקונים שם בקבב הכפר ב 28 שקלים (אותו מחיר פיתה או לאפה), כוללת שני שיחים של שיש-קבב הנעשה במקום! סלט ירקות, טחינה, חומוס, עמבה, חמוצים וכל דבר אחר שיש להם שם בוויטרינה ממולך בניקיון מופתי. המקום מצוחצח. השולחנות שפזורים בשני החללים הגדולים בפנים והמטבח הענקי!!! שנמצא מאחורי אלי.



החברה שם נראים מכינים חומוס, חריף, פורסים בשר, מגלגלים קבב על שיפודי מתכת, ומנקים בכל עת.
בשעה שהגעתי לא צבאו על הכניסה תורים ענקיים, אך נאמר לי שבשעות העומס, לקבל שם מנה לא פשוט. ועדיין.. לא מעט מקומיים הגיעו, אכלו בעמידה או בישיבה, או לקחו עמם הביתה.



בסופו של דבר הגיע תורי והופתעתי לגלות שבפיתה טרייה מאד אך רגילה למראה, מכניסים עבורי 2 סיחים של קבב! ממש לא קמצני ואפילו מפוצץ!, קצת טחינה, חומוס שהם עושים במקום, נגיעה של עמבה וסלט ירקות. כך רציתי וכך היה. לקחתי מהמקרר בירה  וקצת זיתים סורים דפוקים וסלט חמוץ של כרובית וגזר כתומים שעמדו במקרר פתוח ליד. טעם הקבב במקום עדין מאד ומשולב עם סודה כך נראה. הבשר היה עסיסי ו"רחב" ואיכות הבשר ניכרת ללא ספק. לא פטרוזיליה או תבלינים אלא מנה של נטו טעם בשרי, אם כי ציפיתי למשהו שייתן אגרוף לחייך ולא ילטף אותי מבפנים. אם הייתי צריך להקביל את הקבב שלהם לאחד מחיפה, הייתי מצמיד אותם יחד עם שמלי הבולגרי, למרות שלקבב הכפר טעם קצת פחות "אופייני"... בסוף המנה, לקחתי לעצמי חצי נוסף (שיח אחד שלם) אבל הפעם עם מעט טחינה יחד עם הבשר ושום דבר אחר, כדי לטעום שוב את הבשר באופן כמעט נקי. שילמתי ויצאתי שוב לרחוב ההומה שכבר השמש כמעט נוגעת במי הים שנמצאים ממש באופק הקרוב.



הריח של הרחוב המשיך לשגע אותי, זה פשוט יום העצמאות באופן תמידי פה לתושבי המקום.
אם הייתי גר באחד הבניינים בסביבה, הייתי "סובל". פשוט מאד!
הסתכלתי סביב ואמרתי טוב.. אמנם מנה וחצי של מנות לא רעות בכלל ובירה כמובן, אבל אם אני כבר פה, כדאי לבדוק לפחות עוד מקום אחד... סיבוב קצר של דקה וחצי הביאו אותי –


ל'שיפודי עזרא משכונת התקווה'. בתקווה לא הייתי כבר המון שנים... והאמת שהריח די דומה פה משם. לא בטוח שעדיין איכות המסעדות שם עומדת על תילה כפי שהייתה לפני 20 ויותר שנים... אבל הזיכרונות משם עדיין עומדים לי על קצה הקיבה.






פה הרעיון די דומה, רק שהבשר נראה בוויטרינה שקופה למולך. המוני שיחים של שיש-קבב עיראקי שנראה מתובל הרבה יותר מזה שאכלתי זה מכבר, שיפודים עמוסים בנתחי פרגיות, לבבות ענקיות, טחול ממולא עטוף בנייר כסף ובשר עגל מיושן בצורת שיפודי אנטריקוט וסטייקים גדולים ויפים עטופים בניילון סטראצ' על צלחת.



עזרא עצמו עומד מאחורי הוויטרינה וממתין למוצא פיך אחרי ששואל, מה אתה אוכל עיוני?!
שאלתי אותו מה מומלץ פה, והוא דקלם "מה שאני מכין, מה שכולם מבקשים, מה שכולם מזמינים, זה את הקבב". אמרתי לו אם כך... "מנה קבב".
שוב, שני סיחים ענקיים עמוסי בשר טחון מתובל עלו על גריל פחמים בצד ואני מתיישב באחד השולחנות וממתין, שמעלי טלוויזיה משדרת את חדשות היום.
הריח במקום מטריף וישבתי ברב הזמן לבדי (אבל זה די שקוף לאור השעה המוקדמת יחסית לערב).
כמה דק' ועזרא קורה לי להגיד לו מה לשים בפיתה. כמו בקבב הכפר, חשבתי שיהיה נחמד לא להעמיס על הפיתה העמוסה גם ככה בבשר והוספתי רק מעט טחינה וסלט ירקות טרי.
מנת הקבב פה עמוסה וגדולה פי אחד וחצי לפחות מזו של קבב הכפר שהיה עמוס פי 2 אם לא יותר מכל מנת קבב בחיפה התחתית. פה אצל עזרא אתה מקבל מנה משביעה של ממש! שני השיחים שלו מפוצצים את הפיתה עד כמעט פתיחה רצינית של שפתה. טעם הקבב של עזרא הוא בדיוק זה שציפיתי בביס הראשון במקום הקודם. בשר איכותי, חם מאד מהאש, חריכה קלה של שומן, המון פטרוזיליה ובצל ותבלין מודגש. טעים בטירוף! בלסתי את המנה הזו כמעט מבלי לעצור, למרות שהייתי אחרי אחת וחצי אצל אבו יואב...



עזרא הגיע לשולחן ושאל, נו איך? הייתי יכול רק לסמן לו עם העיניים והנד ראש שהכל מדהים, פשוט הייתי עם ארבע ביסים בין לחיי.
הוא התעניין למה אני מצלם ואמרתי לו שבאתי לטעום ואולי לכתוב קצת על הקבבים פה באיזור... הוא ביקש לראות את התמונות ואחרי שסיימתי את המנה, הראיתי לו. הוא מצידו התיישב יחד עם צלחת ענקית של קובה מטוגנים שזה עתה יצאו מהאש. "צלם את זה, זה אחד הדברים הטעימים פה!" אמר לי. צילמתי ואף קיבלתי אחד על הבית ועוד אחד רכשתי יחד עם עוד מנת קבב שהייתי חייב לעצמי לפני שאני מתגלגל הביתה.



הקובה היה מדהים, בורגול יחד עם סולת במילוי של בשר טחון מופלא מטוגנים יחד עד לצבע "זהב".
עזרא לא זז ממקומו לידי אחר שהביא לי את המנה השנייה ואת הקובה הנוסף והתחיל לגולל את צרותיו בחיים. "אני בן 57 ועובד קשה מאד" כך אמר לי. משכורת הוא מקבל ולא לוקח כבר מהקופה. המקום כבר אינו שלו כבר כמה שנים היום.



הוא הגיע לפני 18 שנה לטירה משכונת התקווה, שם היה לו מקום קטן של תה, קפה וסנדוויצים שמכר לרוכלים בשוק. את שיפודי עזרא פתח בעזרת ידיה של אשתו אשר לימדה אותו להכין את הקבבים ואת הקובה המדהימים שאכלתי. עם השנים נכנס לחובות עם השוק האפור ואף ישב בבית סוהר לשנה שלמה . דודי, זה שהמקום שלו היום ורשום יחד עם שמו של עזרא על השלט בחוץ עבור המקומיים והנוסטלגיה, שילם את צרותיו של עזרא וקנה את המקום.
בסופו של יום גיליתי פנינה בלב טירת הכרמל, אמנם הפנינה מבחינתי היא לאו דווקא זה שהמקומיים וגם אנשים מרחבי הארץ נשבעים בה (קבב הכפר) אלא 'שיפודי עזרא' שמצאתי במקרה  שפשוט "הכניס לי בוקס" בעיקר בטעם הקבב והקובה, אבל גם בסיפורי עם אישיים שמכניסים אותך לקצת פרופורציות בחיים... כך או כך, לעזרא הנחמד, יש לקוח חדש... אך אני מבטיח כמעט תמיד לעבור אחר כך בקבב הכפר ולקחת לי מנה בנוסף.

2 תגובות:


  1. רגע.. אז בגדול הורדת 3 מנות קבב ושני קובה?
    וואו! אני כבר לא בנוי לדברים כאלה.
    אולי בתקופת הצבא, כשאתב עובד על מגבלות זמן ולא קיבולת.

    מודה שהרשמת אותי. :-)

    LazyBoy, Hungry like a wolf

    השבמחק
    תשובות
    1. זה "מסע" בקטנה... וכן ;-)

      שטעים לי הגבולות די מטושטשים

      מחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...