יום ראשון, 14 ביולי 2013

עכו בשבת בצהריים, דרך האוכל.



את השוק וסביבתו בעכו, אני אישית מאד אוהב. זה מן טיולון קטן שמוציא אותי מהשגרה.
כחובב מושבע של חומרי גלם, אוכל וחומוס בפרט, סביבת הנמל והשוק בעכו מהווים נקודות ציון
משובחות ביותר.
יום שבת בבוקר, אנחנו יוצאים מחיפה בעשר וחצי בערך ואחרי 20 דק', הודות לכביש 22 החדש שעוקף את כל הרמזורים הארורים שיש בכביש "הישן" אנו מגיעים לחניה בתשלום ממש בצמוד למתחם השוק שבין החומות בעכו העתיקה.
כבר בדרך אנחנו מתכננים את רצף הפעולות, או את אסטרטגיית ההתקפה אם תרצו. מסעדונת חדשה שנפתחה בבזאר הטורקי החדש שבצמוד לשוק הישן פותחת את הקו. סיבוב על המזח בין הסירות כדי להוריד קצת את האוכל ולנשום אוויר מלוח של ים, חומוס אצל עיסא, קינוח והביתה. יעני, גיחה כמו שאומרים, אבל בכיף, בשקט, בלי הרבה בלאגן.



אבל בואו נתחיל מהכניסה... ממש בסמוך למתחם השוק, יש מלא חניות, אבל בשבת, כמו בכל מקום בערך בישראל שקורץ לתיירות פנים או חוץ, למצוא מקום כחול לבן זה די בעייתי. אלו שבאים לעכו, גם תופסים את איי התנועה, המדרכות עם טנדרים ואם הם היו יכולים להתלות בשרשראות מהחומה, נדמה שהיו מעדיפים גם את זה, על פני לשלם לחניון המסודר שממול- את 20 השקלים שהם דורשים. כך שיצא והיה לנו שם בדיוק- מקום. מבחינתנו, 20 השקלים שהלכו לבחורה שעמדה בבוטקה, שילמו לא רק על זמן חנייה מסודרת, אלא גם על העצבים שלנו והזמן בלהסתובב ברחובות צדדיים בתקווה שמישהו בדיוק יוצא. עסקה טובה בספר שלי.

בגדול, די הופתעתי שהאזור לא היה הומה בצורה קיצונית, אך בעדינות היה ניתן לצפות בקבוצות תיירים מצרפת, רוסיה (לא כולם כבר כאן?!) גרמניה ועוד. וגם כמובן, ישראלים  שבאו לטעום חומוס טוב, ממתקים מזרחיים, טיול בשוק ושייט בעשרה שקלים מהנמל לאורך חומות העיר העתיקה. אחלה שבת אם תשאלו אותי...



אנחנו, פנינו מיד אחרי הכספומט אל הבזאר הטורקי החדש שהקימו.
בין הסמטאות, אך לא חבוי במיוחד, נמצאת סמטת ר' חדשה ששופצה ונפתחה לחנויות "בוטיק" ואחרות שנקראת הבזאר הטורקי. מן רחוב מקורה בקשתות אותנטיות שחובה בתוכו חנויות מזכרות, קפה, גבינות ארצישראליות, יין, מזכרות מארץ הקודש ועכו, מיצים ועוד.
עוד ברחוב הקטן והקריר הזה (בטח לאור השמש שיוקדת בימים אלו מחוצה לו) ישנן גם שתי פנינות קולינאריות חמודות ביותר. את שתיהן ניסינו.



הראשונה, זו שהתיישבנו בה עוד שאחרים לא היו חולמים לאכול ארוחת צהריים, היא
קוקושקה. או בשמה היחצני - קוקושקה פרמיום סנק בר.



על המקום קראנו בתקופה האחרונה פה ושם ואמרנו, ננסה. נשמע טוב.
גיל, הטבח ונראה שגם הבעלים יחד עם אשתו ואביו (או אבי אשתו?!) פתחו  פינת חמד בצנטרום של הרחוב החדש והנחמד הזה בסמטה המקורה. התפריט מצומצם מאד לכמה מנות ספציפיות כאשר הדגש על ארוחה קלה לצד בירה ולא יותר. המחירים נראים נוחים מאד לאור חומרי הגלם (נקניקיות של אלן טלמור, שרימפס, קלמארי... ) והמקום מעוצב בטוב טעם ומתגלה כמזמין ביותר. היינו לבד וצפינו בעוד אנו מסתכלים בתפריט על גיל מעבר לדלפק המטבח, שוקד על הכנות הבוקר להמשך היום.



כאמור, התפריט קצר ביותר, אז החלטנו להזמין כמעט את כולו פרט להמבורגר, שחשנו שאולי יהיה "רגיל מידי", למרות שגיל המליץ. פעם הבאה.



אז מה כן לקחנו לנו:
* זוג בירות מהחבית של בירת מלכה המשובחת (17 שח לרבע ליטר). היא הייתה קרה מאד והוגשה בכוסות גבוהים עם מידת קצף מדויקת מלמעלה. החום ששרר בחוץ, היה אח ורע מצוין למשקה הזה, גם ב 11 בבוקר.
ולאוכל?, כמעט את כל התפריט כאמור.



* מנת קלמארי, טבעות קלמארי מתובלים בפפריקה ומטוגנים, מוגשים בקונוס קרטון עם סלסת עגבניות שטעם כוסברה עדין השתרבב לתוכה. מנה לא גדולה במיוחד, אך נשנוש מקסים וטוב מאד עם הבירה הקרה. המרקם של הקלמרי היה פריך והם היוו פתיח מעולה.



* עוד לקחנו ממשפחת הים, את מנת שיפודי השרימפס.
בפועל מגיעה קערה עם סלט עגבניות טריות ואדמדמות, מתובלות בשמן זית, פלפל שחור ואורגנו טרי. מעל כל זה, שלושה שיפודים קטנים שעל כל אחד מהם נעוצים שלישית שרימפסים שנצלו על הפלנצ'ה. בתפריט כתוב שהם הוטבלו במרינדה ים תיכונית, סבבה. השרימפסים היו מהזן הקפוא והלא נורא (טעים), אבל ביחס למחיר המנה (30 ש"ח) זו אחלה תמורה. השרימפסים היו סה"כ נחמדים והסלט היווה תוספת רעננה וכיפית.





שאלתי את גיל, מדוע הוא לא מציע שרימפסים טריים? הרי הוא כל כך קרוב לשוק ולנמל פורה שכזה, שזה פשוט אבסורד להגיש את הקפואים הללו. קיבלתי תשובה מנומסת ומחושבת על עקביות התפריט לאורך כל השנה ועל עלויות שלקוחות מוכנים לשלם. (יש לי המון מה להגיד ולהציע בנושא, אבל אני לא הולך לחנך את בעל העסק  ) חייכתי והמשכתי הלאה.



יחד עם פירות הים, הגיע גם קונוס גדול מלא בצ'יפס אמיתי מתפוחי אדמה טובים שתובל גם כן בכמון ופפריקה. לצד הצ'יפס קיבלנו גם מטבל שנראה כמו פסטו, אך היה עשוי מעלי גפן. שיחוק מגניב לחלוטין ונטעם נהדר יחד עם הצ'יפס, לא ביקשנו קטשופ או מיונז, הצ'יפס היה טעים מאד כך בלי כלום או עם המטבל המיוחד.



את המנה שהזמנו ראשונה  (היא פשוט מופיעה ראשונה בתפריט) קיבלנו אחרונה בתור. אני מניח שזה עניין של סדר במטבח, ולנו באמת לא היה משנה מתי, מבחינתנו מה שיצא, היה חם, טרי וכיפי.
הזמנו מתוך שלושת האופציות לנקניקיה, את הצ'וריסו. הנקניקייה מגיעה מגולגלת בטורטייה חמה עם תוספות של חמוצים קצוצים, בצל צלוי ועוד. הנקניקייה הייתה מוצלחת מאד, פיקנטית במידה ובשרנית במיוחד. המנה המוצלחת מבחינתי ב"ארוחה" הזו. המנה אמנם התחלקה בייננו, אך עדיין הספיקה בשביל לרגש אותנו בבוקר חם זה. אחרי כל המטוגן, פרי הים, הסלט והבירה, לא היה ממש צריך יותר מחצי מנת נקניקה, בעוד שאנחנו גם ממשיכים משם לטעום דברים נוספים.





הבראנצ' הקטן שפתחנו בקוקושקה עלה לנו 131 ש"ח סה"כ שהרגישו very well spend.
זו פנינה נחמדה מאד שהייתי משפר קצת במקום הבעלים, עם מנות טריות מהשוק וכן הלאה, בעיקר בשל הקרבה העזה אליו ולים. אני מעז להגיד שזה יכול להתפתח להיות "הבסטה" העכואית אם הם ייקחו את זה הלאה – הלוואי! זה כל כך חסר בעיר כזו.





משם, צעדנו עשרה צעדים עד שהגענו לחנות גלידה קטנה בשם בוזה. מי שמגיע מהצפון, בטח מכיר אותם, הם אותם חברה נחמדים אשר מייצרים גלידה הום מייד במעלות תרשיחא שפתחו בוטיק קטן גם פה ברחוב המתפתח בעכו.
הטעמים מיוחדים מאד, המקום נעים, קטן ומזמין. לקחנו מרענן פה בטעם – תפוח וואסאבי – שהיה מדהים במרקמו ובטעמו המסתורי שדי איפס לנו את החייך, בדיוק מה שהיינו צריכים לפני הטיול לאורך סירות הנמל ולפני מנת החומוס שרשמנו לעצמנו עוד לצהריים אלו. לגלידה, נגיע שוב, בקינוח.



את הדרך לחומוס של עיסא כאמור, עשינו בעצלתיים. גם כדי "להוריד" את מה שספגנו בקוקושקה וגם בשביל לעזור קצת לחשק בעזרת ריחות שוק עם מאפיות, ממתקים, תבלינים ועוד.





עשינו סיבוב של חצי שעה שפנינו לכיוון הנמל (3 דק' הליכה) וטיילנו לאורך המזח בעודנו סובלים מקרני השמש שמכה בנו מאידך ונהנים מאוויר צלול בארומה מלוחה ממי הים התיכון מגיסא.
בתום הטיול, מצאנו את עצמנו עומדים בצמת האלמותית שבין החומוס של עיסא ובין התור הבלתי נגמר ממול לממלכת החומוס של סוהילה.



 אני אישית ממעריצי סעיד שנמצא בשוק, אך בשבת הוא סגור, כך שעלי להחליט לאיזה סוג חומוס אני מתגעגע באותו הרגע. למשחה חמה, רכה וריחנית של סוהילה או ליציקה טעימה, מתובלת בשום ואימתנית בטעמים אצל עיסא הנחמד.
הפור נפל על עיסא, בעיקר בשל ה משאוושה המטורפת שלו. הזמנו מנה חצי חצי (חצי משאוושה וחצי חומוס) וטרפנו בעזרת פיתות חמות עם חמוצים ובצל טרי בצד. המקום מיניאטורי וכל ההכנות נעשות מול היושבים והסועדים (מקסימום 14 איש נכנסים שם, ועוד הייתי לארג'!) מעבר לדלפק של 40 ס"מ בקושי. זהו מפעל חומוס שפועל כבר 63 שנה ללא הפסקה, שכיום מפעיל אותו הבן של אבו עיסא כמובן יחד עם אשתו. את עיסא הזקן עדיין ניתן לראות בימים מסוימים, לוקח הזמנות, מארגן וממלצר. מהמקומות שלא רוצים שיסגרו לעולם.



כבר צפינו בשעון והרגשנו שהזמן לחזור למנוחת צהריים רצינית, לוחץ... אך לא שכחנו. הבטחתי לכם גם קינוח נכון? אז חזרנו לסמטה התורכית המקורה, לכדור גלידה נוסף בשביל הפינאלה.
הפעם נדגם כדור בטעם של מנטה עם שבבי שוקולד שהיה מטריף באיכותו ובטעמו המצוין.
הרכב המתין לנו בחניה המסודרת כפי שהשארנו אותו כמה שעות לפני כן ובתום 20 דק' לאחר שהנענו, היינו כבר שוב בחיפה, עייפים, מחויכים, שבעים ו מרוצים.




אביעד

4 תגובות:

  1. מקסים ומגרה, עכו פוטוגנית והתמונות מחמיאות לה

    השבמחק
  2. אבי שבשמיים... איזה משב רוח רענן על רקע סדרת האכזבות שחוויתי בתקופה האחרונה במקומות אוכל בתל אביב. איזה בוקר של כיף! איזה תיאור נהדר! איזו קוקיה (קוקושקה) נפלאה! דברים פשוטים בביצוע שנראה מדוייק, הגשה לא קמצנית, מחירים שפויים, בירה ישראלית מהחבית. מה עוד צריך בן אדם בשביל כמה רגעים יקרים של אושר?

    השבמחק
  3. וואלה, אפשר לחוש את הטעמים ולא את הלחות

    השבמחק


  4. יופי של פוסט.
    הדלקת אותי עם המשאושה.

    יישר כח.

    LazyBoy, Hungry like a wolf

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...