יום שישי, 22 באוגוסט 2014

ביקור במסעדת אל באבור - יוקנעם



על אל באבור אנו שומעים רבות, יש ים של דיווחים ברשת, ביקורות בכל עיתון או מגזין בארץ
וכנראה יש מעט מאד אנשים שאוהבים לאכול וחיים בארץ שלא מכירים את המסעדות של חוסאם עבאס
שמקורה באום אל פחם והיום ניתן למצוא סניפים גם ביוקנעם, צמת מזרע ועוד.

חוסאם עבאס התפרסם בעקרון בשתי נקודות בחייו, מהמסעדות כמובן ומהתכנית קרב סכינים שהתחרה מול השף הצרפתי סטפאן. חוסאם מעיד על עצמו כשף ערבי והמסעדות שלו כגורמה ערבי ולא עוד מסעדת שטאנצ'
של חומוס צ'יפס סלט, אם כי יש את אותם הדברים וזו בגדול אותה הגברת בשינוי אדרת אם נהיה כנים לרגע.
עם מחירים גבוהים יחסית (וגם לא יחסית) ופרזנטציה קצת יותר פנסית לעתים מאותם מסעדות מזרחיות הפזורות בארץ.

באחד מצהרי ימי חופש אוגוסט, הזדמנתי לסניף ביוקנעם בשעת צהריים גבולית, כדי לתהות על קנקנו של הסניף
ועל האוכל של חוסאם כפי שהוא מגיש אותו כיום. בפעם הראשונה שטעמתי את האוכל מידי חוסאם זה היה בסניף באום אל פחם לפני שנים רבות, הרבה לפני שהיתפנתי לכתיבה בכלל או צברתי רפרנס בקולינריה מזרחית וגם מערבית אם אפשר לתייג.


המסעדה ביוקנעם רחבת ידיים ונראית קצת כמו אולם אירועים מואר מחלונות ענקיים הפונות לחניה הצפופה שעל הכביש החוצה את יוקנעם לעבר עין תות. השולחנות ממופות לבן וסכום מוכן על כל אחד ואחד כדי להכיל סועדים שהזמינו ומזדמנים במקום. אימפריית אל באבור התפתחה עד מאד בצמת הזו ויש ממש בצמוד, איטליז, שווארמה חדשה וחנות סלטים שכולם נושאים את השם של המסעדה.

באל באבור המטבח פתוח וכל מי שנכנס אליה יכול לראות את הטבחים השוקדים מעל הסירים, הגריל וויטרינת הסלטים. מלצר חיש קל הוביל אותי למושבי והניח תפריט שחור וגדול לפני.
הוצאתי את המצלמה בהיכון והתבוננתי במנות, במחירים ובהצעות היום. המלצר שגילה עניין במצלמה המיוחדת שלי התחיל להציע לי כמו לכל לקוח שנקלע למסעדה את המנות היקרות ביותר במקום - "אם אתה כבר מצלם, אז אתה חייב להזמין את צוואר הטלה הממולא, או הפרגית הממולאת שלנו וכן הלאה..." את הטריקים הללו אני מכיר והמחירים כמו גם הכמות של המנות הללו ממש לא מתאימות לסועד אחד.
אמרתי לו שאני מעדיף לטעום דברים אחרים ברשותו והייתי מעוניין להתחיל בפלטת הסלטים שלהם ובהמשך אזמין גם בשר מהתפריט.
פרצופו של המלצר השתנו מעט ברגע שביטלתי את הצעתו למנות "הדגל" היקרות של המקום, אבל הוא שירת אותי נאמנה מעתה ועד סופה של הארוחה גם אם הוא לא היה חייכן במיוחד. מבחינתי סבבה.


הסלטים הגיעו והשולחן היה מלא עד כמעט אפס מקום. רב הסלטים היו די רגילים למרות שקיוויתי לטוויסטים הרבה יותר רציניים, טריות זועקת או תבלון ייחודי.


קיבלתי את הסלטים הרגילים שיש בכל מסעדת "חומוס, צ'יפס סלט"... כמו חומוס עם גרגירים, טחינה עם פטרוזיליה, כרובית מטוגנת בטחינה, סלט ירקות שהיה טרי אך מפוצץ בלימון, גזר מבושל בטעם פיקנטי, כרוב לבן ועוד מזטים בנאליים, נחמדים וטעימים אך שום בשורה לא הייתה בהם.


סלטים נוספים שהיו קצת יותר "אותנטיים" נגיד, היו סלט גרגר נחלים עם גרעיני רימון, תבולה טובה ולסט עלים נוסף... עדיין לא איזה שוס ייחודי ומדהים, אבל השפע, והטעמים הטובים והמוכרים, הטיבו עמי ועם הלאפות החמות שהניחו לפני גם והבטן שלי הודתה בכל מקרה, גם אם לא היו שם זיקוקים מיוחדים.


למנות עיקריות הזמנתי שתיים.
הראשונה הייתה אולי מנת הדגל האמתית של חוסאם ושל הרשת אל באבור – קבב בלאדי.


בפועל מקבלים מן קערה עמוקה שמעליה נמתח בצק שנאפה בתנורי המטבח. ומתחת לבצק, קציצות בשר כבש מתובלות ברוטב עגבניות טריות, בצל חרוך ופריקי ירקרקה.
המלצר ברב טקס פרס את הבצק בשוליו והפך את המכסה לאחד הצדדים. התבשיל המהביל הפיק ריחות ואדים משכרים ויחד עם קצת לאפה שנשארה לי מסשן הסלטים התחלתי לטעום את הרוטב קודם עד שאחליט שניתן להתחיל לאכול מבלי לשרוף את הלשון.



המנה הזו מבחינתי היא השוס האמיתי של המקום. טעמה אלוהי. הקציצות היו נימחות ואדמדמות בפנים, הפריקי היה תפוח רך וטעים והרוטב שעטף הכל מעגבניות טריות ובצל חרוך היה פשוט טעים נורא!
חיסלתי את המנה הזו עד תום למרות שקטנה היא לא, מי שמגיע בזוג, יכול לחלוק בשקט, בטח ובטח אחרי שולחן מלא בסלטים, חומוס ופיתות.

המנה השנייה שהזמנתי מהעיקריות הייתה מנת צלעות הטלה עם פריקי לתוספת.


המנה הגיעה מסודרת בצורה מאד יפה, המתאימה למטבח ומסעדה שמכבדת מאד את נושא הקולינריה, רק שמלבד הצלעות הטעימות שהגיעו בכמות די בינונית, לא היה בצלחת שום דבר שהיה ממש אכיל. הפריקי להפתעתי היה פושר על גבול הקר והיה אל דנטה. איזה פער לא נורמאלי בין הפריקי שקיבלתי כתוספת למנה של 150 שקלים (צלעות) לבין הפריקי שהוגש בתוך קערת הקבב הבלאדי.
למזלי, אכלתי מספיק פריקי לאותו הצהריים והסתפקתי בצלעות הבשרניות והטעימות. הבשר היה באמת משובח, אבל לא היה שום דבר שם שהיה שווה 150 שח לרביעיה די מסכנה בסופו של דבר.

את הארוחה צלחתי בשעה קלילה בערך ולקינוח הזמנת קנפה אישית וקפה שהביאו לי "על הבית".


את הקנאפה באל באבור עושים אישית בכל הזמנה והוא כנראה אחד הטובים בארץ. אני לא מחובבי הקנאפה הגדולים של ארצנו, בעיקר בגלל הגבינה שמציקה לי לעיתים, אבל זו של אל באבור עילוי של ממש. היא טובה, קריספית עם גבינה מצויינת וטעמי סוכר מאוזנים. יחד עם הקפה זו הייתה חתימה נאותה לארוחה מאד יקרה מצד אחד ומצד שני די סבירה מבחינת טעמים.
בפעם הבאה, אעצור באל באבור לקבב בלאדי וקנאפה ולא אתפתה להזמין מנות נוספות מהתפקיט שלהם.
יש מצב שהסניף של אום אל פחם טוב יותר משאר סניפי הרשת שצצו בצפון... אבל לזה אין לי שום הוכחה חותכת.
בסה"כ מסעדה טובה, עם אוכל טוב מאד (אני מניח שאת נושא הפריקי הקר הייתי יכול לתקן ברגע עם הארה קצרה למלצר...) אך יקרה מידי מבחינתי למה שמקבלים בפועל, גם אם חוסאם עבאס קורא לעצמו שף ולמסעדות שלו גורמה ערבי.

 אביעד.

  

3 תגובות:

  1. אני חושב שיש בארץ יותר התלהבות מהמטבח הערבי-ישראלי ממה שבאמת מגיע לו (אבל זה מגיע מאחד שלא יכול לאכול יותר מדי שומשום ומוצריו, כך שאולי אני לא בדיוק האדם להעביר ביקורת). זה אמנם מטבח נהדר, אבל עם כל הכבודף הוא לא גורמה והוא לעולם לא יהיה גורמה כי בבסיסו הוא מטבח מאוד בסיסי, כמו המטבח של כל תרבות חקלאית. מי שמחפש גורמה ערבי צריך לחפש אותו בלבנון, מצרים, סוריה ועיראק, ששם תמיד היו מרכזים תרבותיים ולכן המטבח עשיר למדי. עם זאת, אני שייך לאלה שטוענים שיש מעט מאוד מסעדות גורמה אמיתיות בארץ, כך שאולי אני יותר מדי שמרן בהגדרת גורמה.

    השבמחק
    תשובות
    1. מסכים איתך ב 99 אחוז :-) לכן הסייגים בכל מקרה.

      מחק

  2. מקום שווה ביותר. בביקור הבא שלך כדאי לנסות את צוור הכבש. 10 שעות בישול, ותוצאה בהתאם.

    LazyBoy, Hungry like a wolf

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...