קניון קסטרא כבר מזמן הוספד ע"י קהל היעד, חיפאים או עוברי אורח באשר הם.
מרכז מושקע שפשוט נשאר נטוש ומלבד כמה חנויות נישה שעדיין מחזיקות שם את מרכולתן וכמות ספורה של מסעדות\ בתי קפה.. אין הרבה מה להגיע להסתובב במקום.
המיקום הפינתי שליד מקומות העבודה הגבוהים באזור (גוגל, נטוויז'ן, אינטל, אלביט ועוד), מביא להם לא מעט סועדים בעיקר בשעות הצהריים, והמגה שבתחתית הקניון משלב תעבורה במשך כל שעות ימי השבוע. אחת המסעדות המתגוררות כבר כמה שנים במתחם ועובדת חזק מאד היא הרי 'מינה טומי' שמשלבת מטבחים מהמזרח הרחוק. הבעלים של מינה טומיי, החליטו לאחר שמאז 1993 המסעדה האיטלקית שלהם בקניון הקריון (קריות) מצליחה, לפתוח גם אחת בקסטרא.
במקום איפה שהייתה 'ספגטים' הבינונית ומטה, נפתחה לה מסעדה איטלקית בשם 'רפאלו'. השותפים שמטרתם להקים רשת כלל ארצית של מסעדת רפאלו התחילו כרגע בקטן.. ופתחו סניף נוסף על זה שבקריות כאמור, במיקום שכבר אחת המסעדות האחרות שלהם "מצליחה" (במרכאות כי בכל זאת, אנחנו מדברים על גבולות חיפה...).
ביום שבת האחרון בצהריים, סרנו לשם לאחר שניסינו את מזלנו בהזמנת מקום ב 10 בבוקר באותו היום. נאמר לנו ששולחן אין, אך ניתן לשבת על הבר (בתוספת שימון של 15% הנחה, גם בסופי שבוע). קיבלנו את ההמלצה, בדרך כלל לא אכפת לנו לשבת על הבר, אז בכיף. את העומס ידענו שנפגוש וגם ציפינו למשפחות, ילדים וכן הלאה, אז לא הופתענו שבכל 4 דק' ניגנו "יום הולדת שמח" באיטלקית ;-) לזכותם יאמר גם שהמקום היה הומה עד אפס מקום כמעט, לא היה רועש בצורה בלתי הגיונית, אז יש להם ח"ח בנוגע לאקוסטיקה נאותה.
מה הלאה?
עכשיו.
הגענו למסעדה בשעה שהזמנו והמתנו שהמארחת תבדוק את המצב על הבר כדי להושיב אותנו.
נשאלנו אם זו הפעם הראשונה שלנו ברפאלו וענינו שכן, בזמן שהיא מובילה אותנו לבר (כמעט בסוף החלל) המארחת עשתה לנו סיור מודרך עם הסברים. קצת מיותר לדעתי, מביך מעט ולא ממש נחוץ.
[ד"א כל המלצרים התנהגו כך, הם היו מאד מדוקלמים\מבוימים על כמעט כל דבר, דבר מאד מעיק לטעמי... ומנגד, המלצר שלנו החליט שאנו אחים כבר בפגישה הראשונה - לך תבנה מדינה]
המסעדה בנויה שחלקה התפעולי מורכב ממטבח פתוח ארוך שאת כל שלביו ניתן לראות, מכונת הפסטה בעבודת יד, מתחם הפיצות, משטח הכנת הניוקי, המטבח החם, הבר\קינוחים וכן הלאה.. כך הלכנו כ 2 דק בעוד היא מסבירה לנו כאילו אנחנו באיזה מפעל משפחתי באיטליה ואנו חלק מקבוצה של ילדים בכתה ה' – הרגשנו קצת כמו תיירים וזה ממש לא קשור... נו שיהיה.
בסופו של דבר הגענו לבר שכולל בערך 7-8 מקומות סה"כ. בר קצת צפוף אבל נחמד. הוא נמצא בינות שולחנות אבל גם אנחנו וגם אלו שישבו במסעדה לא הרגישו צפיפות. למרות עומס מקומות ההושבה, המסעדה מרווחת מאד ומאורת מחלונות שפונים החוצה לכל אורך ומסביב למסעדה.
התפריטים גדולים ומחולקים לפתיחים, ראשונות, פיצות, פסטות, עיקריות, קינוחים וכן הלאה.
קל מאד להתמצא והתפריט עוצב בקונספט של "עיתון"..
הזמנו בקבוק גדול של סאן פלגרינו והחלטנו על כמה מנות לחלוק בייננו לטעימה.
אנו משתדלים תמיד במקומות חדשים לטעום כמה שיותר, אבל זה במידה ואנו רואים שלמסעדה יש פוטנציאל. זאת אומר שאם אחרי 2 מנות בערך אנו מבחינים שיש יד חזקה במטבח אנו ממשיכים להזמין עוד, אם לאו, אנחנו עוצרים וממשיכים הביתה. חבל על הנדל"ן והכסף.
הזמנו לפתיחה
פוקצ'ינה מלוות בסלסת עגבניות ובקרם חצילים – הגיעה חיש מהר פוקצ'ה מאורחת שנאפתה באותו הרגע, משוחה בזמן זית ואורגנו יבש מעטר אותה מעט. הלחם היה פריך ורך מבפנים, חם מאד וטעים. אבל זה מנדטורי ואוי להם שאם בלחם הם יפלו. סלסת העגבניות הייתה נחמדה, אבל שום דבר עם עומק, כך גם קרם החצילים. מעט טעם מעושן ומרקם חלק מידי לטעמי שמתאים למרוח על ברוסקטה ולא בליווי של פוקצ'ה. לא התאכזבנו אבל לא נרשם פה עילוי.
למנה ראשונה החלטנו לקחת פסטה ולא מהמנות הראשונות שכוללות פוקצ'ות קצת יותר מורכבות עם טופינגס או סלטים כאלו ואחרים.
הזמנו –
טורטליני עגל - במילוי בשר עגל ופרמז'ן ברוטב ציר בקר, אפונה שום וכרישה.
המתנו כ 10 דק' כמעט לבוא המנה הזו ולבסוף הגיעה קערת פסטה עמוסה בטורטליני שוחים בציר ואפונה ירוקה.
זו המנה הכי פחות טובה שנטעמה באותו הארוחה. הבצק היה קשה מידי וניכר שהיה מוכן מראש והתייבש בקצוות מחמצון (הם כנראה לא למדו שיש לכסות פסטה כזו במגבת). המילוי היה סביר, אך הציר היה מימי עם טעם שטוח מאד. המנה עצמה הייתה פושרת ולא חמה כאילו התקינו אותה כעת והאפונה שהוכנסה למנה [קפואה כנראה], לא הספיקה אפילו להחלט.
טעמנו בערך חצי ממנה ולשאלת המלצר "האם הכל בסדר\טעים", ענינו לו שהם פספסו במנה ובזה סיימנו (כבר דיברתי על זה שאנו לא נוהגים להחזיר או להעיר על מנות שהזמנו).
[אחד מבעלי המסעדה פנה אלינו לאחר מכן לשאול פשר הפספוס (זה בדיוק מה שאנחנו מנסים למנוע שאנו יוצאים לאכול... ד"א) וניסיתי להסביר לו בנחמדות מה לא היה לטעמנו ושהכול בסדר]
למרות הנפילה היחסית, החלטנו להמשיך להזמין גם מנה עיקרית, אנחנו כבר כאן והשרות באמת משתדל מאד, קצת מעיק, אבל משתדל, אז יאללה.
בחרנו מהמנות העיקריות את
אנטריקוט א לה פולנטה – סטייק אנטריקוט מנתח טרי מובחר ברוטב יין אדום ובצלי שאלוט על מצע פולנטה תירס.
גם למנה הזו המתנו לא מעט, אבל לבסוף היא הגיעה. צלחת גדולה עם נתח במשקל 300 גר' שהיה מחולק לנתח גדול עבה ויפה ועוד מן תוספת קטנה (כנראה להשלים למשקל).
מצע של פולנטה לא היה שם אלא שני מלבנים של פולנטה מוצקה שטוגנה – קלאסי, אבל חוטא ממה שרשום.
הבשר היה עשוי בדיוק מושלם למדיום! (מזמן לא אכלתי סטייק מדיום שהותקן כהלכה) והיה בעובי הנכון. איכות הבשר הייתה ניכרת בכל חלק ומלבד 5-10 גר' של שומן לא אכיל, הכול היה נטו בשר טעים מאד. פשוט לא ייאמן שישבנו באותה מסעדה שהגישה לנו רק לפני כמה דק' מנת טורטליני כזו דלוחה ולא טעימה.
הרוטב היה שוב דליל מידי (מוטיב חוזר) וחסר בפאנצ' הנכון שיש להכין רוטב יין אדום, אבל זה היה שולי מבחינתי בסופו של דבר לאור איכות הסטייק. הפולנטה הייתה טובה מאד עם טעמי קמח תירס, שמן זית ופרמז'ן.
המנה העיקרית הרימה קצת את מצב הרוח אז החלטנו גם ללכת גם על קינוח. הבעיה היא שמקומות הישיבה על הבר משקיפים על ריבוע הברמנים שמוציאים משקאות וגם את הקינוחים. אין שם שף קונדיטור ואת הקינוחים הם קונים כנראה מקבלן משנה. את רובן הם מחממים במיקרו שהיה מולנו ובכל 5-10 דק' צפצף לנו בראש. קצת מעיק ולא נחמד לראות איך עוגת השוקולד נמסה בגלל זמן לא נכון שהברמן מיהר ללחוץ והוציא לסועדים אחרים. ניסינו להחליט מה בא לנו מרשימת הקינוחים כדי לא ליפול במלכודת ולבסוף החלטנו על –
פאי אגסים ושקדים בליווי גלידת וניל – פאי קנוי מראש שחומם במיקרו עם אגס אחד שלם באמצע ושקדים. המילוי היה נחמד אך תועפות הקינמון ששמו עליו באפייה היו קצת מוגזמות לטעמי. הגלידה הייתה טעימה והקונטרסט בין קר לחם תמיד נעים לי בפה. אני לא חובב כבד של מתוק, כך שכמה כפיות של הקינוח הספיקו לי בהחלט.
עם הקינוח המוזמן, הגיעה קינוח שני בידי מנהל (בעלי המקום) בהצהרה שזה על חשבון הבית, כפיצוי על הפסטה בהתחלה. אמרנו לו תודה רבה, אבל באמת שלא היה צורך (לא ביקשנו או אפילו רמזנו לפיצוי) מה שגם קינוח שני לכאלו שבדרך כלל לא אוכלים קינוחים כלל, סתם מוגזם ומיותר. היה מוטב אם היה מוריד מהחשבון את מחיר הפסטה, או אפילו לא מחייב על הקינוח שהזמנו..
אבל לא בודקים שיניים של סוס הניתן במתנה... אלו סתם מחשבות אישיות בקול רם.
כך שיצא שאכלנו גם -
פנקוטה – פנקוטה וניל מעוטרת ברוטב קרמל עם טוויל שקדים – המנה הייתה גדולה ויפה ובעצם התעלתה על הפאי שאנו בחרנו. הפנקוטה הייתה במרקם סמיך ועשיר מאד וגם הרוטב נטעם כלא רע בכלל. הטוויל היה פריך מתוק ומוצלח מאד. המנהל בחר בתבונה מה להוציא.
לחתימת הארוחה שתינו זוג מקיאטו קצר ופנינו לאחד המלצרים לחשבון.
שילמנו כ 211 שח לא כולל תשר (אחרי 15% הנחה על הבר), שסה"כ גם לאור הזיגזוג נראו סבירים לחלוטין!
סה"כ ארוחה סבירה באווירה מאד מאד עמוסה במשפחות ילדים (בוכים וצוחקים) ועוד. אני בטוח שבימי אמצע השבוע בשעות הערב, המסעדה תהיה הרבה יותר נעימה עם דגש קצת יותר חזק במטבח (אני רק מקווה). זוהי מסעדה שללא ספק תתאים למשפחות גדולות בסופי שבוע וגם תתן מענה (בהנחה בלבד כרגע) לזוגות או רביעיות שרוצים לצאת באמצע השבוע למקום לא יקר מידי עם אוכל סביר. לגבי הפסטות האחרות מלבד זו שניסינו אין לי מה להגיד, אני רק מקווה שהן הרבה יותר מוצלחות מזו שאכלנו.. הרי זו מסעדה איטלקית לא?!.
אביעד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה